״הגעתי עם האסוציאציה של העבודה של דושאן והופתעתי פעמיים!!!
ציפיתי למצוא בפנים משהו גדול, שטוח, צבעוני...סתם כי זה מה שהיה לי בראש. אבל פגשתי "אשה" קטנה, מנייר לבן, שברירית ועדינה, מתנדנדת בשקט, ללא סאונד, בתוך גזע העץ הבנוי בצורה כ״כ אסתטית, ולא יכולתי שלא להיות מופתעת קודם כל, ואח"כ לחשוב שוב על מה אני רואה ומיד לחשוב על עליזה...או אם תרצו עליזה בארץ הפלאות. והתחושה הזו שאת פתאום מרגישה את האמנית, או "רואה" אותה שוב בראייה נוספת, אותי מרגשת. ההגנה של העץ, השקט של ה"אשה" הקטנה שבעצם לא כזו שברירית אלא זו שאולי מחזיקה את כל המבנה שסביבה, ואולי לא כ״כ "קטנה". הצבע הלבן שמנטרל, ולפעמים מאחד,נהענפים שמורכבים מכל כך הרבה סוגי עץ...ואל תבלבלו, השימוש בהם מכוון ושייך לסיפור המשפחתי. ואפשר עוד ועוד לדבר על העבודה...כמו נסיון ההחייאה של הגזע הכרות, השימוש החוזר של העץ שכבר עבר כמה גלגולים וחוזר כיצירה שגם היא תתפרק שוב...ועוד ועוד...
בקיצור חפרתי על הבוקר...אבל הייתי חייבת. אני עדיין בחוויה.״

מיכל לוי