

עליזה אשכנזי
ילידת ת״א 1965. עליזה אשכנזי היא אמנית רב תחומית, היוצרת ברישום, קולאז׳, וידאו, אנימציה ומיצב. אשכנזי בוגרת תואר ראשון ושני מהמדרשה לאמנות בית ברל, עבדה כמדריכה במוזיאון ר״ג ומוזיאון א״י, ומלמדת תולדות האמנות במדרשה. במקביל, כבר שני עשורים עוסקת גם בעיצוב גרפי ועיצבה עשרות עטיפות אלבומים למיטב המוסיקאים, ובימה קליפים אנימטיבים. אחרי הפסקה שבה אשכנזי ב-2014 להציג תערוכות ולאחרונה הציגה תערוכת יחיד בגלריה גן שמואל. יצירתה מבוססת רישום ובבסיסה נרטיב העוסק בזיכרון וזהות נשית. דרך מלאכות נשיות והדימוי הנשי, מחפשת אשכנזי את ציר כוחה. אשכנזי משתמשת בזיכרונות ילדות כחומר חיי שממשיך להשתנות ולעצב את חוויות ההווה והזיכרונות האישיים מתערבבים בזיכרונות קולקטיבים הבונים זהות ושייכות קבוצתית, ומגדרית. תהליכי העבודה עמלניים ומרובי פרטים ומערבים טכניקות וחומרים מגוונים, לצד עבודות דיגטלית.
אביטל בר-און איזקוב
ילידת בלגיה 1964. בוגרת תואר ראשון בתולדות האמנות וספרות צרפתית באוני' ת"א. למדה עיצוב פנים ב "הסדנה" ת"א ועבדה כמעצבת חנויות. החל משנת 2008 יוצרת בסטודיו בבנימינה ומלמדת קורסים מורחבים באמנות הקולאז'. במהלך השנים הציגה בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד בארץ בין היתר בפסטיבל הצילום הבנ"ל 2021, ובמוזיאון יאנקו דאדא 2022. גוף העבודות שלה הוא "קולאז'" של טכניקות, חומרים ודיסציפלינות: קולאז', אסמבלאג', צילום, וידאו, מיצב, אמנות השתתפותית, רקמה, ועוד. נושאים של זהות מגדרית, השתייכות תרבותית, וחיפוש אחר חיבור ל "מקום" שהוא בית, עומדים במרכז היצירה שלה. הצורך לבוא לידי ביטוי בסוגי מדיה שונים הוא תוצר של עושר התרבויות, השפות והמקומות בהם חייה בצעירותה, ושבזכותם למדה לבחון את העולם מזוויות שונות. איזקוב מחפשת ביצירתה מעורבות של אנשים נוספים כמרואיינים, או כשותפים ליצירה ומאמינה שבזכות מעורבותם של אחרים בתהליך היצירה, עבודת האמנות מקבלת תוקף וחיים.
מגדלי בבל
פרויקט מתמשך:
הפרויקט "מגדלי בבל" הוא תגובה אישית לתחושת הדאגה המשותפת שלנו מה"חור השחור" המאיים לבלוע את החברה הישראלית. הפרויקט מציע פרשנות עכשווית לסיפור המקראי המוכר. הסיפור המיתולוגי-מקראי מתאר חברה הומוגנית ששאפה להאדיר את עצמה באמצעות פרויקט בנייה מגלומני – מגדל רב עוצמה הנוגע בשמיים – ונענשה בפילוג לשפות ותרבויות שונות. המצב בישראל כיום הוא הפוך: החברה הישראלית, המפולגת ורבת-התרבויות, נאבקת מזה שנים לייצר כור היתוך שישמר את הפרויקט המפואר של מדינת ישראל. לעיתים נדמה שהמאמצים מצליחים, ולעיתים נדמה שהפרויקט עומד על סף קריסה בשל כוחות הפילוג המאיימים לפורר אותו. על העבודה העבודה משקפת את דינמיקת השבר של חברה רב-תרבותית הנאבקת להחזיק את ה"מגדל" (הקהילה) המאיים להתפורר. שלבי היצירה הפרויקט "מגדלי בבל" הוא פרויקט רב-שכבתי ורב-תהליכי: •שלב ראשון: התחלנו בצילום דיגיטלי באמצעות מצלמות וסמארטפונים, תוך שיטוט ברחבי תל אביב (2022) מעל ומתחת לאדמה. התמונות שנבחרו הודפסו כחומרי גלם לקולאז' . •שלב שני: יצרנו קולאז' קלאסי באמצעות חיתוך והדבקה של מקטעי תמונות. קולאז׳ בארבע ידיים, בתהליך של התערבות האחת בעבודת השנייה. •שלב שלישי: חלקי הקולאז' צולמו ונסרקו מחדש כדי להפוך לקבצים דיגיטליים, ששימשו בסיס לעבודה אנימטיבית רב-שכבתית משולבת במקטעי וידאו. מכל אלה יצרנו שני סרטוני וידאו-לופ באורך דקה כל אחד. משמעות העבודה מלאכת הקולאז' המסורתית, מהווה בסיס לתהליך הפירוק וההרכבה מחדש – כמטפורה לתהליכי הריפוי של החברה הישראלית. המעבר מהחומר לדיגיטציה, ויצירת התנועה המעגלית החוזרת, מדגישים את מהות ההתחדשות והבנייה. סרטוני הווידאו-לופ משלבים שפות ויזואליות מגוונות, ויוצרים מארג בלתי אפשרי של נופים אורבניים, מגדלים מתמוטטים וקמים, וסחרור חיים בכאוס דינמי רב-שכבתי. הקשר למרחב התל-אביבי המרחב התל-אביבי, כפי שהוא נחווה ב-2022 (אז צולמו התמונות), שיקף עבורנו את הכאוס של החברה הישראלית, הנעה בין תחושת חורבן לתקומה (מאז המצב רק החמיר). העיר המשתנה מעל ומתחת לפני השטח, יחד עם עומס הפרטים בתנועה מתמדת, היוו השראה לחקירה וליצירה שלנו. הצגת העבודות העבודות הוצגו לראשונה בתערוכה קבוצתית בגלריה זוזו, באוצרותה של רותם ריטוב (2024). שני סרטוני הווידאו-לופ הוקרנו בחלל אחד: אחד על קיר שטוח, והשני על גבי מגדל קוביות עץ לבנות שהחזירו ליצירה הדו-ממדית ממד של נפח ונוכחות פיזית. מיתוס מגדלי בבל הוא מיתוס ארכיטיפי המאפיין את שאיפתן של חברות רבות המבקשות להציג אחדות והומוגניות ככח פנימי. לכן בחרנו להמשיך ולהתעסק בנושא ולבחון אותו כל פעם במרחב לאומי אחר. בימים אלו אנחנו עובדות על הגירסה שלנו למגדל בבל פורטוגזי, מנופי העיר ליסבון.
ארכיון (ה)זכרון
עבודת מיצב תלוי-מקום שתוכננה במיוחד לתערוכה החוצות "אל הבית וממנו", שאצרה רויטל סילברמן בזיכרון יעקב. העבודה נוצרה מתוך שיתוף פעולה פורה עם מנהלת ארכיון זיכרון, לירון גורפינקל, והותאמה להצגה על מבנה ייחודי, שתוכנן לשמש כמשכן הארכיון אך נותר נטוש מאז 2010.
המבנה המרשים, הכולל שתי קומות, שני אגפים, וחלל מרכזי פתוח עם מזרקת מים, תוכנן להיות מואר באור טבעי ועטוף בצמחייה חיה. בין שני אגפיו מחבר גשר עץ, אך בשל דרישות השימור הקפדניות של חומרי ארכיון – כגון מניעת לחות, מזיקים ואור – לא נמצא המבנה מתאים לתכליתו המקורית. כיום הארכיון פועל ממבנה בנק הלוואה וחיסכון ברחוב הנדיב, שם נשמרים מסמכים משנת 1885 ועד 1990, בעוד יתר החומרים מופקדים בארכיב חיצוני.
המיצב מפגיש לראשונה בין תכני הארכיון לבין המבנה שנועד לארח אותם. בתום מחקר מעמיק, נבחרו תמונות ומסמכים המייצגים סיפורים היסטוריים מרתקים על זיכרון יעקב, ובייחוד סיפורי נשים יוצאות דופן שהותירו חותם עמוק על המושבה.
תכנים אלו נארגו למארג חזותי ייחודי, שתי-וערב, המכסה את המבנה כולו, לצד מפת פענוח המזמינה את הצופים לגלות את הסיפורים המרגשים החבויים בו, בעזרת סריקת קוד המוביל לארכיון הדיגיטלי.