חוטי זיכרונות חיברו אותי אל דמותה של התופרת. תופרת את דמותה, מחברת את הילדה שהיתה אל האשה בהווה. רוקמת את חלומות הילדה אל אתגרי המציאות המורכבת ומושכת חוטים אדומים להבנה מהותית. חוטי מחשבות על ערבות הדדית, על אחריות אקולוגית, על חרויות וחובות, על חיבור לשורשים ופרישת כנפיים. וכל החוטים נקשרים בפלונטר של זהויות ואינטרסים מתנגשים... סערה, מגפה, מחאה... מחוברים אנחנו, גוף אחד והכל קשור.
במהלך הסגרים היה לי זמן פנוי וצורך להגיב לאירועים, והאנרגיה הזו הפכה למעשה יומי של רישום דיו על נייר.
נאספו לי רישומים רבים שמספרים סיפור, מתארים תחושות מעוררים אסוציאציות... וכשהסתכלתי על המכלול ראיתי בעיני רוחי כיצד הם נקשרים זה אל זה לחוויה אחת. כך עלה הרעיון לחבר אותם פיזית בחוטים.
הדמות של הרוקמת היא אבולוציה של דמות הסורגת בתים, שהופיעה בתערוכה הקודמת שלי, ואת החיבור בחוטים עשיתי בשילוב של עבודת יד ותפר מכונה.
אני זוכרת את מכונת התפירה של אמא כפס הקול שליווה את ילדותי. מאוד אהבתי ללכת לישון לצלילי מכונת התפירה של אמא. דמות הרוקמת/תופרת היא דמות שמחברת לי מחשבות, חיבור עדין ושברירי, כיוון שהמחט המנקבת את הנייר, אמנם מחברת בחוט אך בו בעת גם מפוררת את מרקם הנייר.
הדמויות הנשיות מחברות בין גופי העבודה השונים בתערוכה. שוזרות בחוט מקשר את העבר להווה, את המדומיין לקיים, את הנבנה לנפרם. בעבודת הנייר אני יוצרת מארג אוסוציאטיבי של דימויים שנתפרים בחוט בידי דמות נשית של תופרת/רוקמת התופרת את עצמה, רישומי הדיו השחור הן אוסף של מחשבות, תגובות לאירועי הזמן: הסגרים, המגפה, המתח הפוליטי, המגבלות על התנועה, ההסתגרות בבית, הריחוק החברתי, הסולדריות האזרחית. הדימויים הבודדים מתחברים זה אל זה בתפר מכונה ובחיבור רגשי ומשקפים את התחושה של הזמן הזה שבין ניתוק חברתי לכמיהה למגע.
Comments