אז זהו קונספט עיצובי שנשאר על ריצפת הסטודיו. סקיצות שלא נבחרו בתהליך העבודה מול הלקוח.
בכל עבודת עיצוב יש מספר שלבי מיון וניפוי: הראשון הוא הניפוי העצמי - שלב הסינון האישי של המעצב כחלק מתהליך החיפוש והעבודה. שלוש סקיצות נבחרות השורדות את השיפוט העצמי מבשילות לעלות לשלב הבא ונשלחות לשיפוט הלקוח.
כמו הורה האוהב את כל ילדיו, כך גם המעצב ביחס ליצירותיו. אך לפעמים גם להורה יש העדפה סמויה שלא נעים לדבר עליה... נו טוב, גם למעצב יש לפעמים העדפה סמויה לאחת הסקיצות.
נסיונות ההכוונה של המעצב לגרום ללקוח לבחור את הבחירה הסמויה שלו, לא תמיד צולחת את מבחן המציאות ונבחרת סקיצה אחרת... ואז נזרקת לפח סקיצה נהדרת שלא תתאים לאף לקוח אחר:)
אז לא נותר לי אלא לשתף אתכם בהצצה לסקיצה נהדרת כזאת שתשאר על רצפת הסטודיו.
לא שאני מקטרת רק קצת מלינה:) ובנתיים התאהבתי בגירסה החדשה שתהפוך ללוגו ולקו המיתוגי של העסק אבל עליה אספר בפעם אחרת.
הקונספט שנזנח הציע לוגו משתנה שכל פעם מודגש בצבע חלק אחר ממנו, על פי המחלקה של העסק הרב גוני שהוא מייצג: פירות, ירקות, פרחים.
וזה הלוגו שנבחר:
