בדרך כלל צמד המילים האלו יחד ״אמנות ומחאה״, מעלה מחשבות על אמנות מגויסת להעברת מסר חברתי ופוליטי. אמנות המואשמת בפלקטיות, ושטחיות. אבל אמנות כמו אמנות, היא השתקפות של תהליכים חברתיים. ולעיתים היא ביקורתית, נוקבת, מתוחכמת, מרגשת, מסעירה, ועומדת במבחן הזמן, גם כשהאירועים אליהם התיחסה, חלפו מן העולם ונשכחו. (תחשבו על הגרניקה של פיקסו למשל)
אמנות לא משנה מציאות, אבל ההשתקפות שהיא יוצרת לעיתים משנה לנו את נקודת המבט על המציאות. ובמבחן הזמן אמנות מחאתית טובה נשארת כהשראה למחאות שיבואו שנים רבות אחריה.
כמה פעמים שמענו במחאה הזאת אנקדוטות של השוואה למהפכה הצרפתית: ביום הבסטיליה, עלתה המחאה לבלפור. לעיתים ההקבלות האלו משעשעות כי בפרספקטיבה היסטורית אנחנו לא זוכרים שהמהפכה הצרפתית הושלמה רק אחרי 60 שנים: המהפכה החלה ב1789 אבל הסתיימה בשלטון נפוליאון שהכריז על עצמו קיסר ב1804. כשנפוליאון נופל בעוד מהפכונת, חוזרת המונרכיה ב-1815 לעוד שתי קדנציות מלכותיות של 15 שנים. ובמהפכה נוספת, ב-1830 מתמנה המלך לואיס פיליפ לעמוד בראש מונרכייה חוקתית. הרפובליקה הצרפתית קמה רק ב-1848.
אז אין ספק שהרעיון החזק של המהפכה המבקשת, צדק, שוויון ואחווה, הוא רעיון ששווה להלחם עליו ובני אדם כמהים לעולם צודק יותר ופועלים להגשים עולם כזה. אז מה הם 60 שנה אם לא רק נקודה בזמן.
הדימוי הויזואלי של דלקרואה ״חרות מובילה את העם״ צוייר על המהפכה של 1830 שהולידה עוד מונרכיה.
אבל מספק השראה עד היום. הדמות הנשים היא אלגורית. דמותה של מריאן - המסמלת חירות ותבונה, והיא מובילה בראש הפירמדה את לוחמי הצדק, חירות ואחווה, כשבבסיס הפירמידה גופותיהם של הלוחמים גם מהאופוזיציה וגם ממשמר המלך. דמותה של מיראן בעלת פרופיל יווני, מבקשת להשתייך לפנטאון האלות, אך למעשה הציור בזמנו נתפס כוולגארי, פשטני, גס ופוגעני - ממש כפי שמתייחס השלטון היום למחאת הציצים.
ודמותה של אשה כמנהיגה, ולו רק כהשראה לחתירה אחר חירות ותבונה, אז כמו היום, לא עובר את מחסומי החברה השמרנית, המגדרת עצמה בבריקדות העבר בחשש מפני השינוי.
המהפכה הצרפתית בסופו של תהליך, הולידה דמוקרטיה, וזכויות אדם ״טבעיות״, אבל היא לא העניקה אותן לנשים (רחמנא ליצלן).
מריאן שלי היא רישום דיו כחול על שק. בודדה ללא ההמון המהפכני, כיאה למחאת הקורונה הדורשת בידוד חברתי.
היא כתם דיו חפוז על שק כמו דגל הדיו הארעי, שהפך לסמל נצחי (ובעצמו מתיחס לדימוי אחר: הנפת הדגל באיוו ג׳ימה).
מריאן היא רק תזכורת לכך שמהפכות לא מתרחשות ברגע הם מהלך גדול בזמן. והמהפכה הנשית עוד בתחילתה...
בפוליטיקה של זהויות, כשלבנים נגד שחורים, אשכנזים נגד מזרחים, חילונים נגד דתיים, יהודים נגד ערבים וכו...
שווה להזכר שהזהויות שלנו מורכבות יותר, מרובדות יותר מטושטשות יותר... והשימוש באינטרטקסטואליות שמחברת אותנו לדימויי העבר, כהשראה והעצמה הן לא תמיד גנאולוגיה מדוייקת המשוייכת לשורשים שלנו, אלא סמל שאימצנו לעצמנו כי רצינו להתחבר לרעיון גדול.
אז נוותר על שישים שנה של מאבק, ונוותר על מלחמת אחים, ומלחמת מעמדות, ונתחבר לדמות נשית מנהיגה, אישה המייצגת חרות ותבונה ונהפוך את הסמל הזה למציאות.
איפה את מריאן = ישראלה, שתחליף את השיח המקומי פוליטי.
