בשבוע שעבר התקיים יום עיון במסגרת התואר השני בחינוך לאמנות, המדרשה בית ברל, ואני כבוגרת החוג לשעבר, הוזמנתי להשתתף בפנל הדוברים. נושא האירוע היה ארכיון, עדים, צילום ונסב סביב משבר העדות של ניצולי השואה. בחלק השני של האירוע הוזמנו 15 דוברים להציג כל אחד פן אחר של התרבות החזותית השלטת היום, באופן בו התרגלנו לעכל הכל - טעימה קצרה ומרוכזת של 7 דקות.
כנס אקדמי שבוחר תבנית ויזואלית פופולרית התואמת את תרבות הרשת, והרגלי הצריכה של הקהל, כדי לשקף באופן אותנטי את אופיה של התרבות החזותית. עולם שכולו מצולם, כל אירוע מסונן בפלטרים צילומיים ומוגש בזמן אמת לצופים ברחבי הרשת. המלל הויזואלי המקיף אותנו ללא הרף מכה בעוצמה ומעלה שאלות רבות וחשובות ביחס לאופן בו אנחנו מבינים את העולם דרך הצילום, כיצד אנחנו צורכים צילום, באיזה אופן אנחנו זוכרים וכיצד פועל ארכיון הזיכרון הצילומי הזה שנאסף באינסוף דימויים.
אני הצגתי את פורמט האטלס התרבותי/אמנותי. זהו פורמט המשמש אנשי תרבות ואמנים מתחילת המאה ה-20 המדמה אטלס מדעי - אך מאגד, ממיין, מקטלג ומאפיין דימויים תרבותיים, היסטורים ואמנותיים, ויוצר שפה ויזואלית הבוחנת דימויים בהשוואה.
פורמט האטלס משמש היום הרבה מאוד אמנים שעוסקים באמנות ארכבאית. הנושא של האטלס היה נושא המחקר שלי והעמקתי בו רבות דרך שלושה אטלסים שונים: אטלס מנמוזינה של אבי ורבורג, אטלס גרהרד ריכטר ואימז' אטלס של טרין סימון וארון שוורץ.
בהכנות לקראת האירוע גילתי כמה קשה לאמר דברי ערך משמעותיים בזמן כל כך קצר. מקווה שהצלחתי בשבע הדקות לעורר סקרנות לבאות...
אם אהבתם פרגנו והירשמו לפוסטים הבאים ממש כאן