רגע לפני שהעולם עצר מלכת, אבל כל סימני ההאטה כבר היו כאן. טיסות בוטלו, אירועים הוגבלו ל5000 איש ואז ל500 ואז ל100 ואז בוטלו... רגע לפני שמדינות סגרו שדות תעופה וגבולות, וישראל שלחה מטוסים להחזיר את בניה ובנותיה מכל חור נידח בעולם....
רגע לפני הטרוף התכנסנו כמה חברים טובים לארוחת שבת משותפת. כולנו כבר בגיל ״קבוצת הסיכון״...
עוד השתייכות חברתית מפוקפקת שנכפתה עלי.
אירוע כזה שהוא דרך שגרה אצלנו. אוהבים לארח ולבשל ולחבר בין אנשים.
ישבנו סביב שולחן עגול, אכלנו, צחקנו, שיתפנו,הרמנו כוסית, החלפנו מחשבות, תקוות, חששות... וכן היתה תחושה שזו ארוחה חברתית אחרונה לעוד הרבה מאוד זמן. ואתי תיעדה במצלמה.
ופתאום האכילה המשותפת נתפסה בעיני כחיבור פיזי ממש.
הבלוג הזה הוא בלוג של דימויים. אני מציירת את המחשבות שלי ונותנת פרשנות ויזואלית לאירועים המתרחשים סביבי והטקסט מלווה את הדימוי ולא ההפך.
הסיפור הוא קצה חוט המחשבה שהוביל אותי לדימוי. הפרשנות היא עליכם הצופים.
Just before the world stopped, but all the signs of a slowdown were already here. Flights canceled, events limited to 5000 people and then 500 and then 100 canceled ... Just before states closed airports and borders, Israel sent planes to bring its sons and daughters back from every remote hole in the world... Just before madness takes over, we met some good friends for a shared Saturday dinner. We are all at the "risk group" age ... Another questionable social affiliation forced upon me. Such an event is a routine way for us. We love to host and cook and connect people. We sat around a round table, eating, laughing, sharing, having a drink, exchanging thoughts, hopes, concerns ... and there was a sense that this was the last social meal for a very long time. And Eti documented on camera. And suddenly eating together seemed like a real physical connection to me. This blog is a blog of images. I draw my thoughts and give a visual interpretation of events happening to me and the text accompanies the image and not the other way around. The story is the end of the thread that led me to the image. Interpretation is on you viewers.