את המשפט הזה טבע גויה בתצריב מ1799.
תצריב של האמן הישן על שולחן עבודתו ומעליו עפים ינשופים ועטלפים. האם היתה זו ביקורת על בטחון הנאורות בתבונה שתחסל אמונות טפלות או אולי שאיפה של האומן לאחד בין מציאות לפנטזיה ביצירתו.
בעיני היא רלוונטית היום כמו אז.
במציאות טרופה בה מנהיגים וקהלים רחבים נאחזים בתאוריות קונספירציה כדי להסביר לעצמם או לנו את המתרחש, נראה שהתבונה נכנסה לתרדמת עמוקה וכל המפלצות חוגגות, אבל לא העטלפים.
תעירו את התבונה.